״הנפה״ היא הצבת וידאו שנראית במבט ראשון כפרפורמנס – בלב המרחב של "בית שטורמן" מטפסות על גבי הקיר המחורץ שלוש דמויות נשיות העושות דרכן כלפי מעלה כשלגופן חגור פסל גוף משונה שמשמש כמתקן לנשיאת דגלים.

הכוריאוגרפיה הרזה משלבת בין הנשלט לאקראי בתנועת הגוף והתפשטות יריעת הדגל, בתנופה וקריסה, חשיפה וכיסוי. ההתקדמות הסיזיפית נותרת חידתית במערכת יחסיה שמקטעים ממנה נגלים בפרגמנטים של גוף, תלות ומאבק, ועם זאת תוך התקדמות משותפת.

מה מטרת הטיפוס. האם זו אלגוריה על טבע האדם ושאיפתו לנוע כנגד כוח הכובד והמגבלה האנושית, וכן, באיזו מידה היאחזות של דמות אחת באחרת הופכת את ההתקדמות לאיטית ומורכבת, ועדיין נמשכת התנועה כלופ אינסופי.

לעבודה חובר סאונד מקורי ע״י המלחינה דגנית אלקיים

אילת כרמי, 

עולם חדש מופלא, קולאז'-ציורי, 2024

בתערוכה מוצגות שלוש עבודות המורכבות משכבות ציור שחוברו זו לזו כחלק בלתי נפרד מעבודת ההצבה לתערוכה. העבודות השבירות נראות כמו שלוש אנדרטאות של אירוע מכונן. לצידן ניצב מתקן הדומה למאחז לנשיאת דגלים, שקוף ושברירי. מבנה האנדרטאות מזכיר עמודי זיכרון העשויים מכפל דימויים, ניצבים על בסיס מעוטר במבנה הרלדי (דימוי כפול).

הדימויים בעבודות הם מעין הכלאה וחיבור בין עולמות שונים, מחד; השראה מתבליט אשורי עתיק של צייד האריות, ומאידך; דמויות נשיות –אותן כרמי מביימת ומלבישה, מציירת, משבשת ומכפילה. "התכת" העולמות – הדימויים הללו יחד, יוצרים שלם של שלוש אנדרטאות.

(שם העבודה לקוח מספר של אלדוס האקסלי 1932)